קלמנס השביעי
 | |||||
| קלמנס השביעי, ציור מ-1531 מאת סבסטיאנו דל פיומבו | |||||
| לידה |
26 במאי 1478 פירנצה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1534 (בגיל 56) רומא | ||||
| שם לידה |
Giulio Zanobi di Giuliano de' Medici  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
| ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
קלמנס השביעי (בלטינית: Clemens VII; 26 במאי 1478 – 25 בספטמבר 1534), נולד כג'וליו די ג'וליאנו דה-מדיצ'י, היה חשמן בין 1513 ו-1523 ואפיפיור מ-1523 ועד מותו ב-1534.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה מדיצ'י נולד בפירנצה חודש אחרי הירצחו של אביו, ג'וליאנו דה מדיצ'י על ידי בני משפחת פאצי. הוריו לא היו נשואים, אבל פרצה בחוקי המשפחה אפשרה לו להיחשב כבן חוקי ולפיכך כאחיינו של לורנצו דה מדיצ'י, אשר חינך אותו בצעירותו. לאחר שבן-דודו, ג'ובאני דה-מדיצ'י, הפך לאפיפיור לאו העשירי, הוא הפך לבעל השפעה ברומא ומונה ב-1513 לחשמן. בתקופה זו היה ג'וליו דה מדיצ'י פטרונו של ניקולו מקיאוולי ואף ציווה על הלה לכתוב את "ההיסטוריה של פירנצה".
אחרי מותו של לאו העשירי בשנת 1521 התעורר פילוג בין פלגים שונים בוותיקן, בני משפחת מדיצ'י והחשמנים האיטלקים תמכו במועמדותו של ג'וליו ד'מדיצ'י, או של חברו אלסאנדרו פרנזה לאפיפיור (שהם היו המועמדים המועדפים על הקיסר קרל החמישי), בעוד שהחשמנים הצרפתים והספרדיים התנגדו למינויו. המחלוקת הסתיימה רק עם הצעת הפשרה - למנות את אדריאנוס השישי. אחרי מותו של אדריאנוס, דה מדיצ'י הצליח להבטיח את מינויו לאפיפיור בקונקלווה.
תקופתו כאפיפיור הייתה מאופיינת בתכססנות פוליטית מתוחכמת מחד גיסא, אך גם בחוסר יכולת להתמודד עם הרפורמציה מאידך גיסא. התקופה מאופיינת בחוסר יציבות באיטליה, שהשפיעה על הלכי רוח משיחיים, גם בקרב הקהילה היהודית (אשר שניים ממנהיגיה, דוד הראובני ושלמה מולכו אף נועדו עם האפיפיור).
הוא היה מעורב במלחמות בין צרפת, ספרד ואנגליה, כשהוא עובר - חליפות - מברית עם קרל החמישי לברית עם פרנסואה הראשון מלך צרפת (וחוזר לברית עם קרל החמישי). התכססנות הפוליטית עוררה מרד בתוך הותיקן: ב-1526 כבשו חייליו של החשמן פומפלו קורונה את רומא וצרו עליה. קלמנס המושפל נאלץ לטעון שהוא חוזר לברית עם קרל החמישי (אבל אחרי שקורונה נסוג מרומא, הוא פיטר אותו וחזר בו מהתחייבויותיו - תוך שהוא כורת ברית עם הצד הצרפתי).
כאשר צבאות הדוכס מפררה ובני בריתו מן האימפריה הרומית הקדושה נכנסו לאיטליה ללא התנגדות, מצא עצמו קלמנס מבודד שנית. החיילים בזזו את מדינת האפיפיור. ב-6 במאי 1527 כבשו חיילי קרל החמישי את רומא ובמשך שמונה ימים בזזו החיילים (שלא קיבלו שכר) את העיר. מאורע זה מכונה ביזת רומא (Sacco di Roma). האפיפיור נמלט מבזיליקת פטרוס הקדוש והתבצר בטירת סנטאנג'לו שעל גדות הטיבר שם שהה עד 6 בדצמבר[1]. בתאריך זה נמלט קלמנס, לאחר ששיחד מספר מפקדים מקומיים, לאורבייטו שמצפון לרומא. הוא שב לרומא ב-6 אוקטובר 1528[2], לאחר ששילם כופר נפש והגיע להסכם במסגרתו הפך לבן חסותו של קרל החמישי.
בפירנצה, בינתיים, ניצלו אויבי משפחת מדיצ'י את חוסר היציבות הפוליטית לסילוק משפחת האפיפיור מעמדות כוח בעיר. אולם ביוני 1529 חתם האפיפיור על הסכם שלום עם הקיסרות הרומית הקדושה בברצלונה וקיבל בחזרה את השליטה על אדמותיו. החוזה אושרר בכינוס בולוניה ב-24 באפריל 1530 בטקס שבו קיבל קרל החמישי כתר קיסרי מקלמנס השביעי. גייסותיו של קרל החמישי הטילו מצור על פירנצה שבסיומו נפלה העיר ומשפחת מדיצ'י חזרה לשלוט בה. קרל מינה את אלסנדרו דה מדיצ'י לדוכס, וזה הפך לבן חסותו.
אחת מהתוצאות העקיפות של תלותו המוחלטת, מכאן ואילך, של קלמנס בקיסר קרל החמישי, הייתה סירובו, בלחצו של האחרון, לאשר את גירושיו של הנרי השמיני מלך אנגליה מקתרין מאראגון. תוך כדי כך, הוא השתמש בטקטיקות של עיכוב ודחייה, וכן במרגלים אשר גנבו את מכתביו של הנרי לאן בולין להוכחת רומן מחוץ לנישואין בין השניים. התנהגותו הובילה בסופו של דבר להתנתקותו של הנרי מהכנסייה הקתולית והקמת הכנסייה האנגליקנית.
מעבר לסוגיות הפוליטיות, קלמנס ידוע בעיקר בשל היותו פטרון של האמנויות ובשל תרומתו הרבה, לפיכך, לאמנות הרנסאנס. בין השאר, שימש כפטרונם של רפאל, מיכלאנג'לו וסבסטיאנו דל פיומבו. הוא היה זה שהזמין, ימים אחדים לפני מותו, את מיכלאנג'לו, לצייר את פרסקו הענק יום הדין האחרון על קיר המזבח בקפלה הסיסטינית, נושא שללא ספק בחר בו תחת הרושם של הקטסטרופה הנוראה שהתרגשה על רומא בתקופת כהונתו[3].
קלמנס מת ברומא ב-1534 ממחלה, נטען כי סיבת מותו הייתה מאכילת פטרייה רעילה אך הסימפטומים של מחלתו לא תומכים בתאוריה זאת.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנדרה צ'אסטל, The Sack of Rome 1527, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1983.
- ברברה טוכמן, מצעד האיוולת, כתר ספרים, 2015, עמ' 156–167
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך עליו באתר משפחת מדיצ'י
- קלמנס השביעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קלמנס השביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: אדריאנוס השישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: פאולוס השלישי |